מולקולה – אפשר להגדיר בפשטות, כי זהו הבסיס לכל חומר. המולקולה בנויה משני חלקיקים קטנים יותר: אטומים – שהינם חומר יסוד המורכב מפרוטונים ואלקטרונים.

חומר – כל דבר בעל גודל פיזי (נוכחות). החומר בנוי מקשרים בין מולקולות.
מצב צבירה – אחד מארבעה מצבים הניתנים למדידה של החומר. החומר יכול לעבור ממצב צבירה אחד לשני בעיקר בשינוי טמפ’ (לכל חומר טמפ’ מעבר שונה) – התכה (ממוצק לנוזל) ; הקפאה (מנוזל למוצק) ; התאיידות (מנוזל לגז) ; התעבות (מגז לנוזל) ; יינון (מגז לפלזמה) ; רקומבינציה (מפלזמה לגז).

(הערה: יש כמובן חומרים יוצאים מן הכלל, והכוונה היא למרבית החומרים המוכרים)

גז – מצב צבירה של חומר בו צפיפות המולקולות נמוכה מאוד (יחסית לנוזל), המשיכה נמוכה והתנועה חופשית בהתאם למרחב בו הגז נמצא (הנפח אינו קבוע ותלוי בגודל הכלי ובצורתו). כאשר הגז מגיע לנק’ הקיפאון שלו (הטמפ’ יורדת) הגז הופך למוצק. את הגז ניתן למדוד באמצעות מד זרימה Mass Flow. סוגי גז מוכרים: חמצן, חנקן, פחמן דו-חמצני, מתאן, בוטאן, הליום, מימן.

נוזל – יחסית לגז, צפיפות המולקולות גבוהה יותר. יתרה מכך, בסוג זה של חומר, מצב הצבירה קובע את נפחו של הנוזל, ז”א, הטמפ’ והלחץ משפיעים על מצבו של הנוזל. לדוגמא: כאשר הטמפ’ עולה הנוזל מתפשט וכאשר הטמפ’ יורדת הנוזל מתכווץ. כאשר נוזל מסוים מגיע לנק’ הרתיחה שלו (טמפ’ עולה) הוא הופך לגז, ומצד שני, כאשר הנוזל מגיע לנק’ הקפיאון שלו (הטפ’ יורדת) הנוזל הופך למוצק. את הנוזל ניתן למדוד באמצעות מד זרימה.

מוצק – צפיפות המולקולרית של החומר במצב צבירה מוצק הינה הגבוהה ביותר יותר מאשר הגז והנוזל. בניגוד לגז ונוזל בהם יש תנועה ברורה של מולקולות מבנה חומר במצב צבירה מוצק הוא גבישי – המולקולות מסודרות בסידור מסוים על פי סוג המוצק. יש יוצאים מן הכלל כמו הזכוכית שנקודת ההתכה שלהם משתנה ואיננה מדויקת.

פלזמה – זהו מצב צבירה שונה “ומיוחד”, כלומר, במבנה המולקולרי של הפלזמה (בנוסף לקיים במצבי הצבירה האחרים גז, נוזל ומוצק) קיימים חלקיקי אלקטרונים, פרוטונים ויונים המושפעים משדה אלקטרומגנטי. דוגמא מוכרת הינה מסכי הפלזמה.

בתחומים רבים כמו בתעשייה, רפואה, מכניקה ועוד יש צורך בהפעלת מכשור הפועל עם חומרים כמו גז ונוזל ולצורך הדיוק בערכים עושים שימוש בכלי עזר מקצועי כמו – מד זרימה Mass Flow – הן מסיבות טכניות והן מסיבות בטיחותיות.